לכל אורך ההתפתחות ההיסטורית של התרבות הקולינרית האנושית, תמיד מה שהכתיב אותה זה אילוצים לצד יצירתיות.
אף פעם לא היה למי שמעבד ומגיש את המזון את כל המרכיבים שבעולם שממנו הוא יכול לבחור את המנה המושלמת עבורו ועבור משפחתו,
תמיד יצאו מנקודת מוצא של חוסר, צמצום אמצעים שהובילו לאופי מטבח ייחודי מקומי.
כך למשל ההיגיון מלמד שלאיטלקים היתה הרבה חיטה חזקה אז הם מצאו את הפסטות למיניהן,
לאסייתים את האורז ורוב המטבח שלהם מבוסס על מנות מאורז,
לתימנים היה מחסור בבשר אז הם ביססו את הצריכה שלהם על בצקים מורכבים ושונים שמהווים גם תחליף לבשר כשצריך,
היהודים שלא מבשלים בשבת הביאו לעולם את הבישול האיטי הארוך שמייצר מטעמים כמעט מכל דבר שנכנס לסיר לפני שבת,
זעתר הוא תבלין מקומי, וקארי הוא תבלין מקומי במקום אחר.
בתאילנד יש הרבה קוקוסים אז מי קוקוס הם מרכיב חשוב,
הנקודה ברורה לכל מקום שתגיעו בעולם תמיד המטבח המקומי היה מבוסס על מרכיבים שיש בשפע בסביבה .

ליקוט אורז בר במאה ה 19

והיום, מה אפשר לומר על ימינו, הימים הכי מוזרים ומאתגרים בהיסטוריה האנושית, יש הכל,
תרצו לבשל אסייתי, פתחו ספר מתוכנים, קיפצו לחנות הקרובה למוצרים מהמזרח ויש לכם הכל, תרצו איטלקי? אהה זה פשוט,
יפני? קיבלתם, עירקי? תימני? יש אחלה אוכל תימני קפוא,  אפילו אתיופי אפשר לגדל ממש כאן את הרוב, אוכל ערבי? ממש מסביבנו,
וגם אם תמצאו שבט מבודד עם תרבות קולינרית רחוקה שעדיין לא התגלתה, יקפוץ לשם איזה שף מעופך עם צוות צילום, יחייך,
יביא מתכונים וליין של מוצרי ייבוא חדשים ממש עד אלינו הביתה.

ואיפה התרבות הקולינרית של זמננו? בכלל איזו מן יצירה מוזרה זו כשהכל מונח לפניך.
סביר להניח שמרכיב היצירתיות יורד פלאים בימינו וזה אכן מה שאנחנו מרגישים לפעמים שהמטבח שסביבנו הוא קצת חסר השראה.

רגע … יש עוד משהו שמאוד חסר לו למטבח וזה גם מה שמצמיח תרבות קולינרית חדשה וענפה מאוד ממש מתחת לאף שלנו.
מה שחסר זה "מזון", שבאשר הוא, מזין את הגוף. יש מהכל, אבל ההכל הזה, מעובד בדרכים שאנחנו לא מכירים ולא יודעים, מעוקר מערכים תזונתיים,
מפוסטר ועם חומרים משמרים, מרוסס ומעורבב עם חומרי חקלאות רעילים שלא נראים לעין כדי להסתיר את עצמם מאיתנו היטב,
יש שפה שלמה של רכיבים במזון מתועש שלא מתורגמים לנו בשפה ברורה וחלק במינונים מסויימים אפילו לא חייבים לכתוב לנו על גבי המוצר.
והנה לנו אולי החוסר הכי גדול במהלך ההיסטוריה האנושית במזון אמיתי, כזה שהאדמה נגעה בו, שידי אדם נגעו בו, שקיבל אהבה, אור שמש וחומרי הזמנה שהטבע יצר עבורו.
כל זה היה בשפע בעבר וכמעט שנעלם מעולמנו, אנחנו עדים להתפתחות של תרבות קולינרית חדשה שמתחילה לטפח את החקלאות הטובה, את עבודת הידיים, את הבישול שמשמר את הערכים התזונתיים ואת הטעמים האמיתיים, את תנועת הראו פוד, הסלואו פוד, הצמחונות, הטבעונות, הפירותנות, 801010, הגיינה טבעית, הפלאו, המקרוביוטיקה, הפרמקלצ'ר והחלקאות הביו דינמית,גינות המזון, הגינות הקהילתיות. כולן תרבויות שבאות כדי לעורר את האדם חזרה למזון חדש, מזון אנושי, ממזון שבני אנוש ניזונים ממנו,
מתחזקים ממנו, מבריאים ממנו והכי חשוב נהנים ממנו מאוד,
אין ספור שילובים ביניהם מניבים מטבחים פשוט מדהימים ומעוררי השראה, רעננים, ריחניים, טעימים, ומחיים את הנפש בחזרה למקום הטבעי ממנו היא באה.

הטבע קורא לנו שוב, לצמצם את מקורות המזון שלנו, למקומי, העונתי, הידני והביתי.
זו קריאת ההשרדות החדשה מתוך החוסר שנוצר סביבנו, וכולנו מאמצים אותה בשמחה.

צבעים של טעם - פלפלים ממולאים ללא בישול
צבעים של טעם – מרק נא עם זרעים של סיוון שדה

מה בעונה למטבח מלא השראה:

ענבים אדומים מתוקים להפליא (מוסקט ואליקנט בושה) שהולכים ונהיים מתוקים משבוע לשבוע ועוד לא הגענו לשיא העונה.
אני עושה מהם ביחד עם הילדים תירוש ענבים אלוהי,
פשוט שוטפים את הזן האהוב עלינו (אפשר ואף מומלץ לשלב מספר זנים ביחד),
מועכים עם הידיים בתוך קערה גדולה או בבלנדר,
מסננים לתוך קנקן וזהו למקרר,
יוצא מיץ פשוט עשיר ומושלם עם כל הערכים התזונתיים של הקליפה והגרעינים.
אפשר גם להכניס חלק מהמיץ למתקן לארטיקים ולהקפיא (הארטיק הכי טעים, מתוק וטבעי שתטעמו השנה).

חווה ואדם עם חסה, בצל ירוק, חציל ולואיזה מרעננת. נסו פעם לעשות תבשיל או ארוחה אחת שלמה שמבוססת על חקלאי אחד. כמה פשוט ככה טעים.

ממשק יוסף שבבאר מילכה (שכנים וחברים של משק תושיה), סברס סגול עם הקוצים, עגבנית אשכולות קיצית ומעולה, סלק אדום, תאנה ברזילאית (נספק כ 1/2 קג).
אין על סברס ותאנים קרות ביום חם, רק מה הם קצת רגישים לשינוע אז אל תהססו לספר לנו אם חלק לא שרד את המשלוח ונדאג לאחריות המלאה שמגיעה לכם.

מהבוסתן של קובי:  דובדבן פנמה (השנה קצת יותר פגיע משאר השנים במשק, משתדלים לעשות מיון נוסף אצלנו), פאלסה (פרי יער קיצי), פסיפלורה חדשה, ענבים איזבלה מתוקים בטעם מנגו בנספקים קטנים, תרד גוליבר, גת אדום מעולה, עלי קארי לייבוש והעשרת תבשילים.

אגסים של צובה, מסתמנת עונה מדהימה לפרי הקיצי המחליף הרשמי של התפוחים.
בננות מתוקות של מרסלו (מזכירים שזה הזמן הכי טוב כי הפרי אוהב את החום והוא מבשיל מהר יחסית בבית והחקלאי צריך תמיכה אי שם בדרום),
מומלצים נוספים במיה, מנגו, נקטרינה, פטרוזיליה שורש, פפאיה, קובו.

אנחנו משתדלים להכניס אהבה בכל ארגז שנארז, מקווים שתרגישו.
הזמנת שפע הביתה, (למנויים וותיקים במערכת הוותיקה)
למנויים ונרשמים חדשים כניסה לקטלוג החדש 
שלכם, דוד וצוות האורגני.

(אנחנו עובדים בימים אלו על מערכת מנויים חדשה ונוחה יותר, בקרוב קישורים ופרטים נוספים)

 

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שליחה