איך אפשר בלי פירות טריים ונקיים

לפני כל מאמץ בעיקר מחשבתי ומנטלי אני לוקח איזו קערת פירות (מעדיף מפרי אחד),
פירות עונתיים זו השלמה של הדבר שבדיוק חסר לגוף,
המוח מיד מקבל את המנה שלו, הגוף כולו מתעורר ומתחבר לחיים באופן שאי אפשר לתאר במילים.
ואז הכל מוכן לכל מאמץ שלא יבוא, עבורי להתרכז אחרי מנת פרי זה קלי קלות.

זהו נגמר

אני אוהב את הרגע הזה בעיקר בסוף העונה שחקלאי אומר לי,

"זהו נגמרו הפירות על העץ!!" ואז שבוע אחר כך הוא מתקשר ואומר לי, "עשיתי עוד סיבוב ליד העצים וראיתי שאפשר להוציא עוד 50 קג בערך, יפים וטעימים".

פומלה קוטפת ילד

ראיתם פעם ילד קוטף פירות מעץ פומלה?
אני זוכר בתור ילד איך היינו יודעים לגשת באופן בלתי אמצעי לכל עץ בעונתו, לטפס עליו לקטוף ממנו את הפירות היפים ביותר, ליפול מהענפים החלשים על הקרקע,
לצחוק לידו, לכעוס, להיפצע ולשבת לאכול את השלל למרגלותיו, לחוות את חווית הקטיף בכל גופנו.

זהו נגמר

אני אוהב את הרגע הזה בעיקר בסוף העונה שחקלאי אומר לי,

"זהו נגמרו הפירות על העץ!!" ואז שבוע אחר כך הוא מתקשר ואומר לי, "עשיתי עוד סיבוב ליד העצים וראיתי שאפשר להוציא עוד 50 קג בערך, יפים וטעימים".

בישול רגשי איטי של שבת

לפעמים בישול המזון נראה לחלק מאיתנו כפעולה מיותרת ולא ברורה,
אם הטבע נותן לנו את כל הטוב שבעולם מוכן לאכילה? הפירות הירקות והעלים מלאי אנרגיה טובה וחיה שמיועדים מלכתחילה למאכל כפי שהם.
אז למה לנו בעצם לבשל, למה לקחת את הקסם הזה שקיים בטבע ולהפוך אותו למוצר גלם לעיבוד כדי להפוך אותו למשהו פחות מזין שדורש המון השקעה, מחשבה ומאמץ?