כשרוצים לעבוד בגינה,

קודם כל מתחילים בעבודת התבוננות שהיא לא תמיד מודעת, אנחנו בוחנים את עצמנו ואת היכולת שלנו לצאת לגינה ומאתגרים את עצמנו במחשבות שווא, כמו לפני כל אתגר מעורר.
בהתחלה קצת קשה לצאת החוצה לגינה, כל התירוצים מתחילים להגיע אחד אחרי השני,
אנחנו אומרים לעצמנו שקצת חם, אז אולי כדאי שנחכה לערב, קצת קשה ויש הרבה עבודה אז אולי נקרא למישהו שיעזור לנו,
ואז חושבים אולי בכלל ביום אחר, אולי הגינה היום לא תקבל אותי לעבודה,
יוצאים החוצה ומגלים שיש הרבה עבודה בחוץ, החששות מתאמתות, כן, כמו שחשבתי אנחנו אומרים לעצמנו, זה כנראה יקרה ביום אחר…

אבל משהו בתוכנו רוצה את השינוי עוד היום, משהו בתוכנו מתחנן לצאת החוצה, לגעת באדמה, להריח אותה, להתכופף אליה ולדבר איתה בעבודתנו אותה.

זה כמו לקפוץ למים, ברגע שנכנסת, זהו אתה בפנים, אתה בתוך הגינה, ברגע שנגעת בעשב או בכלי עבודה אחד, ברגע שדרכת על האדמה אתה בפנים, נכנס לאט לאט במעבה האדמה והגינה, אתה נסחף פנימה בכל גופך ומאודך, הציפורים מתאגדות ומתלחששות סביבך "הנה בן אדם, יצא מהבית, התחיל לעבוד את האדמה, עושה מהפכה בקטנה" החרקים יוצאים מהחורים לראות מי הופך להם את האדמה לרגע וחוזרים מיד לחפור את עצמם פנימה כדי לקבל את האהבה הטובה. לאט לאט אנחנו עוברים תהליך של התעצמות והביטחון חוזר, התחושה שאנחנו חלק מתוך ההתנהלות הזאת מחזקת בנו את תחושת האמונה בעצמנו, בעוצמות היקום ובסדרים שבו, אנחנו מתחילים לראות תוצאות, כאן צמח חדש גדל והתחזק, שם גדל לו ירק בריא שטוב לו.

אנחנו מגלים פינות חדשות שמתעצבות להן באופן טבעי ובמקביל גם מגלים את עצמנו ואת השינויים שחלו בנו,

אנחנו מתחילים גם לראות את התוצאות בעצמנו, אנחנו מתחזקים, צומחים ביחד עם הגינה ולומדים ממנה איך לחיות.

זהו, נגמר יום עבודה בגינה, כל אחד בגינתו שלו, כל הכבוד על האומץ לצאת החוצה ולפגוש את עצמך,

אנחנו השבוע ניכשנו עשבים, סידרנו השקיה, שתלנו קצת, עשינו חיפוי לאדמה הרגישה, גזמנו קצת, הכנו את גינת הבית לחורף ובעיקר נהנינו לפגוש את עצמנו, קטפנו גם דלעות, מוסקו דה פרובנס ודלעת טריפוליטאית טעימות מתוקות וטריות שמחכות לכולנו ביום האריזה הקרוב.

ועכשיו נכנסים לשנת המיטה…

שתהיה שנה שבה תשרה הברכה במקום בו ישרה האל.

שנה של עבודה פנימית, למידה וצמיחה,

והכי חשוב שנה של בריאות ושל טעמים טובים.

באהבה,

דוד עובדיה וצוות האורגני