שלום,

מבט על הנהגים השכנים השותפים לפקק הקבוע מגלה שאנחנו כל הזמן עסוקים בלנהל את העולם.
לכולם (גם לי) יש מכשיר קטן ששולח מסרים לירח ובחזרה ודרכו אנחנו שומרים על קשר עם הסביבה הרחוקה ממבט עיניינו,
אנחנו עושים את הכל כדי שהקשר הזה לא יתנתק לנו אף פעם, לשמור על קשר בהרבה מובנים זה כמו לשמור עלינו בחיים.

האדם קיבל דבר אחד בלבד לנהל אותו בעולם הזה וזה את גופו ואת רוחו. רק משם, האדם יכול להשפיע שפע אמיתי עליו ועל סביבתו.
אנחנו גוף שמארח רוח ורוח שמארחת גוף, היכולת שלנו לנהל כל דבר אחר מלבד עצמנו היא אשליה.

בעצם יש לנו יכולת לנהל את העולם, זה נכון, אבל היכולת עוברת רק דרכנו, הגיבור שכובש את ייצרו שלו הוא זה שיכול להתחיל את הדרך לניהול העולם ולא ההפך.

קיבלנו מתנה ויש לנו את היכולת ללמוד לנהל את עצמנו בכל יום בכל דקה ובכל שנייה ובמקום זה אנחנו בוחרים לברוח מהמתנה האמתית ומנסים לנהל משהו אחר במקום אחר, רחוק מאיתנו.

זו גם הסיבה שיש לנו המון יועצים, כולנו הפכנו להיות יועצים לאחרים, זה מאוד קל להתבונן מהצד ולחוות דעה, אבל מאוד לא קל להתבונן בעצמך ולחוות דעה פנימית. זה כמעט בלתי אפשרי, זו משימה ליחידי סגולה (כולנו פוטנציאל ליחידי סגולה). לכן אנחנו צריכים שתמיד יהיו מסביבנו אנשים כדי שיוכלו לחוות דעה עלינו כדי שלא נהיה אבודים בחלל האין סופי של האני.

הכי מפחיד זה לפגוש את עצמנו, לכן אנחנו בוחרים כל הזמן להפגיש אחרים עם עצמם, זה משיח את דעתנו מההתמודדות המפחידה ביותר, כשהולכים בדרך האמת הפנימית הכל הופך להיות ישר, כשמובלים בדרך השקר הפנימי הכל הופך להיות הפוך.

שמתי לב שפירות וירקות בעונתם עוזרים להכיר את הגוף שלנו,
תזונה שמשפרת זרימה מאפשרת לנו לפתח את יכולת ההתבוננות העצמית,
מגוון גנטי עשיר עוזר להרחיב את נקודות המבט הפנימית על העולם.
ככל שצורכים טרי וקרוב לאדמה זה עוזר לנו לנהל את עצמנו בצורה יעילה יותר.

הפרי והירק הם מקור החיים שעל פיו מנוהל העולם ואנחנו יכולים ללמוד, לחוות ולקבל מהם השראה,
כולנו מוזמנים ללמוד לקבל את המתנה מהטבע.
ללמוד לקבל זה גם ללמוד לתת.

דוד