יום חמישי הגיע היום שבו חקלאים החברים ביוזמה עושים צעד קטן אחורה ומתבוננים בשדה, הם יודעים שעוד מעט אתקשר לשמוע אותם. ביחד נעבור על הדברים המומלצים על ידיהם לחברי היוזמה, נעבור אחד אחד, לכל פריט ופרט ניתן את היחס הראוי לו, נדבר על הטעם שלו ועל איך הוא יצא העונה. ביחד נספר אחד לשני חוויות מהשבוע שעבר, נשתף מתכונים, נצחק, נלמד ובעיקר נעשה את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות בעולם. נתכנן ביחד את הקטיף הבא, הגידול הבא, והדרכים הטובות ביותר לספק מזון טוב, טרי ובריא לכל מי שרוצה בכך.

בכל שיחה כזו אני עושה מאמץ להתחבר לרגע לשדה של החקלאי. אני מדמיין בעזרת התיאורים שלו וההיכרות שלי עם השדה את היבול המדובר. אני מקשיב לצעדים שלו בשבילים בזמן שהוא משוחח איתי, קשוב לדרך שבה הוא מנהל את החווה תוך כדי השיחה איתי, שומע את צחוק הילדים שלו ואת הטרקטור מונע בהמשך השדה.
אני מספר לו על החוויות שעברו עלינו עם היבול שלו, בבית עם הילדים, מה היה טעים, מה היה בסיס לתבשיל שכולם טעמו ממנו, אני מפרגן לו, תמיד אני מפרגן לחקלאים, גם אם יש טעויות, גם לטוב וגםresist mono cultureלרע, תמיד אני דואג לומר מילה טובה, לעודד, כל שיחה צריכה להסתיים בהתרוממות נפש, כי הרי הם מגדלים לנו את המזון אז הם צריכים לקבל מאיתנו את ההרגשה המלאה והבטוחה שאנחנו איתם תמיד, שאנחנו תומכים בהם בכל מזג אוויר (הנפשי שלנו והחיצוני שבחוץ).

אסף מירק פרא תמיד מזכיר לי שאנחנו רואים בשדה את מצב הרוח שלו שהיה לפני 3-4 חודשים,
היבול שאנחנו רואים גדל עכשיו הוא תשקיף הדברים שהחקלאי עבר לא מזמן, מצב הרוח שלו באותו הרגע הוא שהכתיב את מה לגדל, איפה, מתי וכמה.

בשיחות עם החקלאים אני שומע את הדברים הכי אינטימיים שעוברים עליהם, בבית, בשדה, בעבודה.
הדברים הכי מעצבנים, הכי מרגשים, הכי טובים, הכי קשים, הכל אני רוצה לשמוע, בכל אני רוצה לתמוך באהבה וברצון, זה הרי מי שמגדל לי את המזון, לי ולחברים הקרובים והרחוקים ולילדים שלי.

אני מתייחס לחקלאים בדיוק כמו שאני רוצה שיתייחסו אלי, לכל הסובב אותי וגם למזון שלי.
החברה צריכה להתייחס לחקלאים שלה בדיוק איך שהיא רוצה שהפנים שלה יראו, הרי הם נציגים שלנו בשדה שאנחנו זנחנו מאחור.
אנחנו שנולדנו לתוך השדה, אנחנו שגדלנו בשדה, עזבנו אותו לטובת חיים על האספלט וחקלאות מתועשת, אנחנו שבורכנו ביכולת לעבוד את האדמה.
מפחדים מהמגע, מההתמודדות ומהטבע עצמו, שמנו לנו נציגים על האדמה שיגדלו עבורנו את המזון בצורה מרוכזת וזו אחריות לנו לדאוג לפרנסה שלהם לעודד אותם ולעזור להם להבין מה המשמעות של מה שהם מספקים עבורנו.  מה שהם מספקים זה החיים שלנו, זה איך שהחיים שלנו נראים וייראו בעתיד, הקרוב והרחוק.

אני רואה את מחאת הפלפלים, את מחאת החקלאים הלא נגמרת שתמיד זועקים לשמיים, שתמיד יהיה מי שיוריד להם את התחתונים בשביל לנצל את המעמד הכל כך שביר הזה של התעסקות עם תוצרת טרייה וגרמי השמיים ואני אומר לעצמי, אנחנו חייבים כחברה להביא את התיקון המתבקש לאדם ולאדמה, אי אפשר להמשיך ככה, לא בגלל שזה לא נחמד, לא בגלל שזה לא נעים ולא טעים, אלא בעיקר בגלל שאנחנו משלמים על ההתנהגות לחקלאים שלנו כחברה ביוקר, זה עולה לנו בבריאות הנפשית והפיזית, זה פוגע וימשיך לפגוע גם בדורות הבאים, אדמה שאילצו אותה יותר מידי תנקום את נקמתה תשחרר את החוסרים שלה לחברה שגידלה עליה וניצלה אותה. והמחיר בא יבוא וזה לא יהיה מלפפון בשקל.

בדיוק סיימתי שיחה עם תומר טנא חקלאי שמגדל חציל והמון דברים נוספים ביוזמת האורגני, הוא קובע את המחיר לאחר שיכלול משותף שעשינו ביחד של עלות הגידול לעומת מצב השוק, מצב הירק והצרכים והביקוש של החברים. רוב התשלום על התוצרת הולך ישירות אליו, גם תומכים בו באופן ישיר ומודע בחקלאים טובים וגם נהנים מתוצרת נקייה ומרפאה את האדם והאדמה.

כולם מוזמנים תמיד (גם חקלאים אורגנים וקהילתיים וגם צרכנים), להצטרף ליוזמה חברתית שעוסקת בתיקון ובהבראה של מערך המזון המתועש ועושים שינויים רבים לטובה מלמטה.

ועכשיו כמה דברים אישיים מהחקלאים לתפילה והצלחה:

לבת עמי מחוות ח'ביזה נולדה בת קטנה ומקסימה ביום רביעי האחרון בצהריים, היא מרגישה מצויין ובעיקר שמחה לצרף עוד בת לחבורת הבנות שלה המון מזל טוב.

בנוסף מאחלים לאבא של אסף מירק פרא החלמה מהירה, המון בריאות ושתחזור לעצמך כמה שיותר מהר ושתמשיך לארח אותנו בחווה שלך ולהיות גאה בבן המקסים שלך ובשדה הנהדר שלכם.
אסף השבוע לא יקטוף עבורנו ירקות, הוא יהיה לצד אביו ויתמוך בו.

תודה ואהבה לכולם על התמיכה ועל האמונה,
דוד עובדיה

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שליחה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.