חג השבועות, אולי מהחשובים שבחגי ישראל, הוא הרבה יותר ממאכלי גבינה וביכורי השדה. לאורך השנים נשתכחו מסורות רבות הקשורות בחג זה, אך אל דאגה! אנחנו כאן באורגני נשמח להשלים לכם את החסר בכל הנוגע להיסטוריה, לטעמים, למנהגים, ולאמונות הרווחות בחג חשוב זה. הנה אנחנו מתחילים…..

מתי נחגג החג?

חג השבועות המכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח העברי הקבוע חל תמיד בו' בסיוון. החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ.

מהם השמות השונים של חג השבועות?

לחג שמות רבים: יום החמישים, חג הקציר, חג מתן תורה, חג השבועות, יום הביכורים, חג עצרת, יום הַקְהֵל, ובראשי-תיבות: "חקת שבעה" – חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הַקְהֵל.

חג השבועות הוא גם חג הביכורים
בימי בית המקדש בני ישראל, שהיו חקלאים , היו עולים לרגל לבית המקדש בירושלים. בשבועות הביאו עימם את ביכורי פירותיהם לפי המסורת הביאו בכורים משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. את הביכורים שמו בטנא, העשירים בטנא של כסף וזהב והעניים בסלי נצרים של ערבה קלופה. בראש ההולכים היה צועד שור, קרניו מצופות זהב ועטרה של זית על ראשו. את העולים לרגל קיבלו תושבי ירושלים בברכה וליוו אותם בדרכם לבית המקדש.

לאחר החורבן חדלה העלייה לרגל ואין עוד הבאת ביכורים.
בכך עומעם אופיו של חג השבועות – חג הביכורים כחג טבע, הדומה לחגיהם של כל העמים שבני ישראל ישבו בשכנותם.

הישוב היהודי החדש בארץ ישראל החל במסורת חדשה של קיום טקס הבאת ביכורים . הטקסים מתרחשים בעיקר בקיבוצים, מושבים וכן בגני הילדים ובבתי הספר. הילדים לובשים לבן, לראשם זרי פרחים ובידם טנא מקושט.

ירק בבתים ובבית הכנסת

לעיתים, הקשר החקלאי של החג מקבל ביטוי בלתי שגרתי בעיטור בתי הכנסת והבתים בענפי עץ גדולים, עלים ירוקים,פרחים, פירות ,וצמחים שונים.

מה בדיוק מתקנים בליל שבועות?

בליל החג נוהגים להישאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי "תיקון ליל שבועות". על פי המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים למתן התורה. על פי החסידות והקבלה, יש ערך מיוחד ללימוד התורה בלילה זה, ויש בכוחו להשפיע על איכות הלימוד במהלך כל השנה שאחריה. בימינו אנו תיקון שבועות הפך למקובל ביותר בחלקים נרחבים בעם, גם כאלו שאינם מגדירים עצמם כדתיים או מסורתיים, ואף כאלו המחשיבים עצמם חילוניים לגמרי.

קריאת מגילת רות

בנוסף לקריאת התורה, נהוג ברוב קהילות ישראל לקרוא במגילת רות העוסקת ברות, גיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. הסיבה הפשוטה היא שעיקר סיפור המגילה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים.

לפי התלמוד הירושלמי, קוראים את מגילת רות משום שדוד המלך נולד ונפטר בחג זה, ומגילת רות, בחלקה האחרון בעיקר, מספרת בייחוסו של דוד המלך. סיבה נוספת מהמדרש "למה קורין ספר רות בעצרת, בזמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים…ביקשה תורה שבט של עניות שאם יהיו ישראל עשירים אינם מתעסקים בתורה, אבל כשהם עניים הם מתעסקים בתורה".

טעם נוסף הוא ללמדנו את חשיבותה של מצוות הגר המוזכרת בשלושים ושישה מקומות בתורה, בה מוזהרים בני-ישראל על מצוות היחס לגר. אין אף מצווה הנזכרת בתורה מספר פעמים כה רב, דבר המעיד ללא ספק על חשיבותה, "כי גרים הייתם בארץ מצרים"(שמות כב, כ)

מאכלי חלב מדוע ולמה?

כיום, כמעט בקרב כל כל עדות ישראל נפוץ המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. מקורו של מנהג זה במסורות עממיות שונות. על פי מסורת אחת, לפני קבלת התורה היה חייב כל העם לטהר את עצמו, ומאחר שמאכלי בשר מביאים לידי התאווה, הסתפק העם במאכלים של חלב, המשול לטוהר וניקיון.

הסבר נוסף למאכלי החלב הוא שלאחר קבלת התורה חגג העם ולא היה סיפק בידו להכשיר את הבשר ולבשלו, ועל כן הסתפקו במאכלי חלב. נימוק נוסף : "חלב" בגימטרייה ארבעים (40), כנגד ארבעים יום וארבעים לילה ששהה משה על הר סיני. ויש האומרים כי החלב מסמל את הנתינה של הגדול לקטן, של אם לבנה, ובדומה לכך התורה היא מתנה של ה' לעמו.

עוד הסבר קשור לפסוק "נופת תטופנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך". (שיר השירים פרק ד פסוק יא) כלומר: התורה משולה לחלב ודבש, ולכן נוהגים ביום שניתנה בו תורה לאכול דברי חלב ודבש.

סוף דבר

יופיו המיוחד של החג הזה נובע בעיקר משפע המסורות השונות שנשתמרו לכלל עדות ישראל, המנהגים היחודיים, המטעמים השונים, ובכלל.  חג זה מחבר בין החלקים השונים של עם ישראל דווקא בזכות שונותם ותרומתם המיוחדת לחג רוחני ומיוחד זה, ולראיה: הטקסים השונים בשבועות המחברים פלחי אוכלוסיה שונים לחלוטין לחג יהודי חקלאי קדום זה, המציין יותר מכל את הקשר החזק שבין האדם לסביבתו, לאדמה, ולשפע שבו נתברכנו כולנו.

 

וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים–אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי. — מגילת רות, פרק ב', פסוק ב' רות מלקטת שיבולים. ציור מאת גוסטב דורה

בנות לבושות שמלות לבנות לכבוד שבועות, ישובות על ערימת חציר. קיבוץ נחשון, 1958

מנהג עתיק לקשט את בתי הכנסת בצמחייה לכבוד שבועות. מוריץ דניאל אופנהיים, 1880.

חגיגת שבועות באצטדיון המכביה בתל אביב, 1932