בעתיד כולנו נעבור לתקשר עם העולם בעזרת פירות,
לא צריך כבר סלולרי בכיס בכדי לדעת לנווט, לא צריך להיות זמין במכשיר בכדי לתקשר עם העולם,
צריך פרי בכיס (או על העץ ללקטים שבניינו),
כל פעם שנרצה לתקשר, או לדעת את מסלולנו פשוט נכניס את היד לכיס,
נוציא את הפרי ונאכל אותו, נעצום עיניים לרגע, נתחבר לטעם ולמקור הפרי ונדע מי מתקשר אלינו, מה הוא רוצה ולאן אנחנו הולכים מכאן

אדומת החזהנשמע הזוי נכון, אז זהו שלא, הציפורים עושות את זה מאז ומעולם, הליקוט ובראשו ליקוט הפירות בעונתם עוזר להם לשמר ולחדד את היכולת הזו מדור לדור, גם האדם היה מתקשר עם העולם באופן בלתי אמצעי אך איבדנו את היכולת הזו או לא ממש איבדנו אותה אבל היא בהחלט חבויה טוב טוב בתוכנו מתחת להרים של מזון מתועש ומכהה חושים, להבדיל מתקופות בעבר שהמזון שלנו היה מה שמחבר אותנו לחיים סביבנו, היום המזון שלנו ברובו מחבר אותנו יותר למוות סביבנו מאשר לחיים, המזון שאנחנו חשופים אליו הפך למפגע ביכולת התקשורת והניווט הפנימית שלנו.

במכרז לצפרות הישראלי יודעים לספר על ציפורים נודדות קטנות כמו כחולת החזה, אדומת החזה ודומות להן, ציפורים במשקלים של 10-30 גר ובגודל של חצי כף יד שיודעות את מסלול הנדידה שלהן עוד בטרם יצאו אליו בפעם הראשונה, הן יודעות את הזמנים שבהם הן צריכות לצאת אל המסע.

איך ציפור במשקל של 20 גר יכולה לעוף עשרות אלפי קילומטרים בתנאים משתנים ולעיתים קשים ביותר?

הציפורים יוצאות לדרך כחלק ממסע הישרדות קבוע שמבוסס על חיפוש אחר מזון עונתי זמין ואיכותי ביותר במקומו ובזמנו הטבעי,
משימת הנדידה היא מסובכת ביותר ומתחילה בעזיבת ההורים והקן שבארצות הקור בזמן שהחורף מתקרב והמזון הטוב הופך להיות דליל מיום ליום,
בלילה אחד של תעופה הציפור מסוגלת לעבור בין 400-500 קמ כאשר בין לילה ללילה של תעופה היא לוקחת הפסקות של יום עד שלושה, כדי ללקט מזון עם התקדמותה לכיוון ארצות החום ובכדי לאגור כוחות לתעופה הבאה, באיזור האלפים או הבלקנים הציפור חייבת לעוף בגבהים עצומים ולעבור את מחסום ההרים תוך תעופה בגובהה של 2000-3000 מטר מעל פני הים ולפעמים ציפורים שנודדות בהודו נאלצות לעבור את שרשרת הרי ההימליה שם מגיעה הציפור לגבהים של מעל 10 קמ מעל פני הקרקע, הציפור מסוגלת (בעזרת מערכת נשימה מדהימה ותזונה נכונה) לעוף ולעבור מרחקים עצומים גם באזורים דלילי חמצן וגם בטמפרטורות של 50 מעלות מתחת לאפס כאשר אינה יכולה לעצור לרגע את מעוף הכנפיים אחרת היא תקפא ותיפול מיד.

לאחר שאדומת החזה עוברת את הרי אירופה הגבוהים היא פוגשת את מכשול הים, ציפורים בסדר גודל כזה קטן אינן יכולות לעבור את הים הרחב ממכלול סיבות, מה שמעניין כאן זו העובדה שהן בכלל יודעות זאת מראש גם אם הן צעירות ויצאו למסע הזה בפעם הראשונה בחייהן, הן יודעות שזו לא הדרך ושצריך לשנות נתיב, הן צריכות לעשות מעקף דרך טורקיה, מדובר בציפורים יחידאיות שלא עפות בלהקות ולא אין להן מכשיר של הגדרת ייעד בג'י פי אס וניווט עם חישוב מסלול מחדש, גם אין להן מגדלור או מגדל פיקוח שאומר להן בדיוק איפה הן יפגשו סערה, או מה המסלול הקצר ביותר עבור המסע שלהן ולא הן לא עפות עם ההורים שלהן שמורים להן את הדרך,
הציפור יודעת לנווט ליעד שבחיים לא הייתה בו בעזרת מיקום השמש, הכוכבים, מגנטיות כדור הארץ, פני כדור הארץ, חוש הריח ובמיוחד בעזרת רגישות ומיקוד סביב מטרת המסע שהיא שיפור מקום למקור המזון הטוב ביותר עבורה. היום זה נשמע לנו מתוחכם לנווט בעזרת השמיים וחוש הריח, אבל זה ממש ממש פשוט לציפור, למי ש"העולם הוא ביתו" והוא קשוב לסביבתו זה ממש כמו לנווט בבית שלנו מהסלון למטבח בעזרת הקירות או המנורות וחוש הריח, פשוט נכון? אפילו עיוור יכול לעבור את המשימה בקלות בביתו שלו. במקרה הזה אנחנו חיים בעולם הזה כאילו שהוא לא הבית שלנו והפכנו לגרועים מעיוור שמתהלך בתוך ביתו.

כאשר הנודדות מגיעות לישראל מחכה להן המכשול הארוך והמסובך ביותר עבורן שהוא המדבר, בעצם בין ישראל ועד ליעד הבא שהוא היערות הראשונים בדרום יבשת אפריקה ישנו רק מדבר ללא גישה קבועה למזון ולמים, כאן שוב הציפור בעזרת קשב עצום למהלכים הבאים יודעת לחזות את המכשול למרות שעוד לא פגשה אותו מימיה וכאן היא יודעת שהיא צריכה הפסקה יותר ארוכה בכדי לצבור כוחות ובעיקר שומן (שיהפוך לאנרגיה זמינה בזמן מעבר בחלק הקשה ביותר),
ההפסקה נעשית בסוג של גן העדן עלי אדמות עבורה, אדמת ישראל, בית גידול מרוכז ושופע עצים, שוב הציפור מפגינה יכולת התמצאות יוצאת דופן בעצם העובדה שבחרה לעצור לפני החלק הקשה ביותר במסע שלה בבית הגידול היעיל, השופע והמזין ביותר עבורה, אחרת, אם זו לא תזונה מדויקת, אם לא יהיו לה את כל המאגרים שהיא צריכה לשמור ולאגור בגופה, אין שום סיכוי שתצליח לעבור את המסע,
ולא אין לה תזונאים ויועצי תזונה שמלווים אותה בדרך, היא פשוט קשובה לגופה ולצרכים שלו במהלך המסע.

ארץ ישראל מספקת לציפורים את העזרה הטובה ביותר בצורת שפע עונתי וטבעי, מים ומקומות מסתור, הכל מתחבר כדי שתוכל לקבל את העזרה ולחצות את המשימה המורכבת ביותר בחייה.

ורק בשביל להשלים את התמונה תדעו שהציפור הנודדת צריכה כל שבב של אנרגיה שהיא אוגרת, זה ממש מדויק, ולכן היא שומרת לעצמה את היכולת לצמצם איברי גוף כמו איברי רבייה ואיברי עיכול (אין צורך בעיכול במדבר כי אין מזון) לכדי איברים בעלי משקל אפסי (שגדלים בתום המסע שוב כדי לשמש את תפקידם), הציפור מבססת את המעבר במדבר על תעופה בלילה ומנוחה ביום.
ולאחר שהגיעה ליעדה, היא כבר מרגישה מספיק בטוחה לחזור לקראת הקיץ באירופה שוב לאותה הטריטוריה בה היא בקעה, לאותם השיחים עליהם גדלה ועשתה את ניסיונות התעופה הראשונים שלה.

כן היא חוזרת ממש לאותם המקומות, לאותה נקודת הציון ההתחלתית.

מה היא אוכלת הציפור שתמיד נראית שהכל קל לה בחיים, מה הסוד שלה שתמיד מצייצת ועושה לנו נעים באוזן בזמן שהיא מבקרת אותנו לרגע קצר באתגר הגדול בחייה,
היא ניזונה בעיקר מליקוט של פירות, נבטים וזרעים (עם קצת חלבון של חרקים לתרומתה לברירה הטבעית בחלופה). בזמנם ובמועדם.
הציפור משקיעה את כל חייה בלהשיג וללקט את המזון הטוב ביותר עבורה.
העצים שמגדלים את הפירות עבור הציפורים מהווים כמו מגדלור, כמו נקודות ציון חיות שמסמנות להן "את בדרך הנכונה" ובמקביל הציפורים גם מפיצות הזרעים הטובות ביותר של העצים.

עבורנו הציפור מסמנת במקורה את מקורות המזון הטובים ביותר, דוגמה ומופת עבור כל ייצור חי, איפה להשקיע את האנרגיה, איזה מזון כדאי לנו לאכול ומתי,
הציפור ממש מגיעה לשיח התותים, היא ממש מגיעה לעץ הזית, היא ממש בוחרת את הפירות הטובים ביותר, מנקרת את הנקודות השופעות ביותר של הפרי ומסיימות בתודה לעץ בכך שמעבירות חלק מהזרעים שלו רחוק ממנו, למקום בו גם העץ יוכל להמשיך את הדור הבא שלו.

תודה לציפורים הנודדות שמשמרות עבורנו את יכולות הליקוט, ההתקשרות והניווט הגבוהות ביותר עלי אדמות, ומשביחות את העצים ואת האדמה בדרך למסע ליקוט העל שלהן.
תודה גם לנועם וייס ממרכז הצפרות הישראלי על ההשראה והמידע.

הפירות יצילו את העולם ואת האדם,
מאחל שהפירות הנפשיים והגשמיים של כולנו יבשילו בעונתם ובזמנם.

בהצלחה
דוד עובדיה

 

 

 

הזמנת פירות וירקות אורגניים מחנות היוזמה

תגובה אחת

  1. דוד תודה!
    כל שבוע הבלוג שלך מעשיר אותי בידע, חכמה אדמתית וטבעית, השראה וגם שלווה :)
    שלווה שאפשר אחרת אם רק נבחר ולא נגיד "כמה כבר אני יכול לשנות?" ואווו יש לנו את הכוח לשנות ובכמויות.
    אז תודה שאתה מזכיר לי את זה כל פעם שדרכי קצת תועה.
    שבוע טוב
    תמשיכו בעשייה המבורכת

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שליחה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.