[fullwidth backgroundcolor="" backgroundimage="" backgroundrepeat="no-repeat" backgroundposition="left top" backgroundattachment="scroll" bordersize="0px" bordercolor="" borderstyle="" paddingtop="0px" paddingbottom="0px" paddingleft="0px" paddingright="0px" menu_anchor="" class="" id=""][fusion_text]

לפעמים בישול המזון נראה לחלק מאיתנו כפעולה מיותרת ולא ברורה,אם הטבע נותן לנו את כל הטוב שבעולם מוכן לאכילה? הפירות הירקות והעלים מלאי אנרגיה טובה וחיה שמיועדים מלכתחילה למאכל כפי שהם.
אז למה לנו בעצם לבשל, למה לקחת את הקסם הזה שקיים בטבע ולהפוך אותו למוצר גלם לעיבוד כדי להפוך אותו למשהו פחות מזין שדורש המון השקעה, מחשבה ומאמץ?
אפילו שייק פירות פשוט, אפילו לחתוך ולקלף ירק או פרי, הכל נראה מסובך מאוד, פעולות מורכבות שדורשות המון משאבים כמו סכינים, מזלגות, כלי הגשה, מעבדי מזון למיניהם וזה עוד לפני שדיברנו על חשמל, אור, חום ואש.אנחנו "מבזבזים" המון שעות חיים בעיבוד מזון במטבח ובמפעלים כשהוא בעצם מותר ומומלץ לנו לאכילה בצורתו המקורית וטוב וטעים שבעתיים
(כל פרי או ירק מיצגים טעם שהוא בעצם אידאה של הטבע שגלומה בתוכו, אין בישול או עיבוד שיכול באמת לחכות את האידאות הללו בטעמן ובערכן המקורי),[/fusion_text][fusion_text]hamin Gulyas[/fusion_text][fusion_text]

אז אם בישול הוא לכאורה צורת צריכה הבזבזנית ביותר של מזון, למה לנו בכלל לבשל?
למה שלא פשוט ניקח את הפרי ונאכל אותו לעזאזל, למה לא ישר מהעץ? למה לא ישר מהאדמה? בשביל מה צריך בכלל מטבח? אם לחתוך אבטיח ולאכול אותו במזלג זה הרבה פחות טעים מאשר פשוט לשבור אותו ולאכול אותו עם הידיים, תנסו פעם זה הרבה יותר טעים, או אם תרצו מציג בפנינו טעמים שנעלמים לאחר החיתוך ונעיצת המזלג.

השבוע היה אחד מהשבועות הללו שאני חייב לבשל משהו, זה בוער בעצמות, כבר מתחילים להריח את הריחות ואת הטעמים עוד שרעיון הבישול מתבשל לו בראש,
השבוע הכנתי חמין שורשים, לכאורה מתכון יחסית פשוט מאוד, לוקחים המון שורשים, הכל, מבצלים קטנים, שורש סלרי, שורש פטורזיליה, גזר, ארטישוק ירושלמי, ועד כל מה שמתחת לאדמה, מקלפים, חותכים לחתיכות גסות, טיגון קל לכולם, מסדרים בטכניקה מסויימת את הסיר, קצת תיבול מסורתי מכסים ויאללה לתנור ליותר מ12 שעות בישול איטי.

בעודי חותך את הירקות, אני שואל את עצמי את אותה השאלה ששאלתי לפני כן, למה לחתוך? למה לעבוד קשה? הרבה יותר טעים גזר חי, אפילו פטרוזיליה שורש טריה וסלרי שורש וגם ארטישוק ירושלמי טרי זה פשוט פצצה, לאכול ככה, פשוט טעים, לא צריך לעבד אין ספק בכך… לא משנה אני כבר החלטתי, רציתי אז קמתי ובישלתי.

לאחר שהכנסתי את הסיר לבילוי ארוך בתנור, נשכבתי בספה (הילדים כבר ישנים אז מותר :-) ניגנתי במערכת את בילי הולידיי באלבומה הרומנטי קורע הלבבות ה"גברת בסאטן",
עצמתי עיניים וניסיתי לחצוב ברגש שלי, לנסות להבין למה בעצם בישלתי, הריח מתחיל להגיע לאט לאט לאף ולמלא את הבית בניחוחות של אדמה חמה, הסערה מתחילה להתנועע בחוץ…

ואני חושב…חושב על אבא שלי שאיבדתי לפני יותר משלוש שנים, ירושלמי וותיק, דור חמישי בעיר שאהב לחקור ולהתנסות במטבחי העולם ובעיקר בעיקר במטבח הספרדי ירושלמי המסורתי,
אני נזכר איך הוא היה מתרגש מהחמין של שבת, איך היה דואג להושיב את כל המשפחה בדיוק ברגע שהסיר יוצא מהתנור אחרי לילה בחום נמוך, היה מפריד באומנות את חלקי החמין,
מניח אותם בצורה טקסית בצלחות נפרדות וקורא להם בשמותיהם בלאדינו ובירושלמית, דואג שכולנו, נשמע, נריח ונטעם מהכל, מכל השילובים ללא יוצא מן הכלל.
אני חושב, בילי ברקע, החמין בתנור והדמעות זולגות על הלחיים, להתרגש ממחשבה על אוכל, להתרגש מהכנת האוכל ולהתרגש מהטעימה הראשונה, זו החוויה,
כל הרעיון בבישול מזון הוא להכניס את רגש האדם המבשל וחוויות שעברו עליו שהוא מעבד דרך ידיו ישירות למזון. אם אין רגש במזון אז אין שום טעם לבשל, ותמיד יש רגש, דרך כל מזון ממש כמו במוזיקה אפשר לחוש את הרגש, זה בעצם משחק של רגש, זה כמו לשמוע את קולו של אהוב לבך ולדעת את מצב רוחו מיד.

בעבר הרחוק כשהעולם היה בחיתוליו, כאשר הכל היה באיזון מושלם בין כוחות הנשיות לכוחות הגבריות בעולם, בקיצור כשהיה כאן גן עדן,
אז לא היה צריך לבשל, אפילו לא הייתה אש בשביל לבשל, הבישול היחיד היה של השמש, היא הייתה זו שמבשלת עבור האדם את המזון שלו, וכשהמזון בשל, פשוט קוטפים, מתיישבים מתחת לעץ ואוכלים, זהו נגמר הסיפור, הכל רגש אחד גדול, רגש של מזון שמגיע מעולם הרוח, מתגשם למזון גשמי שמכיל בתוכו את רגשות העולם בשלים על העצים בצורה מאוזנת ומשולמת וזהו.
הכל טעים, הכל פשוט, הכל טרי, לא צריך מזלגות, סכינים ותנורים. הלוואי עלינו…

בום טרח… האיזון הופר, מישהו עשה משהו והאדם יצא למסע לחיפוש אחר המזון שהוא איבד, משהו היה חסר ואי אפשר היה לחיות בלעדיו, האדם יצא למסעות ליקוט וצייד, מסעות בחיפוש אחר הרגש האבוד שהלך לעולמו, הרגש שאולי נחבא במזון, אבל איזה מזון? לא יודעים, אז מה עושים, יוצאים לחפש.

החלק הגברי יצא לחיפוש והשאיר את הנשיות בבית, הוא אמר לה אני אביא לך את המזון, את תשבי כאן, מסוכן בחוץ, לא יודעים במה ניתקל ואיזה מלחמה תהיה, אז את תשארי כאן, אני אביא לך את המזון הביתה, אקח אותו ממקומו הטבעי ואביא לך לפה,
אי אפשר להחביא רגשות, הם יוצאים בכל מקום, התחיל להצטבר מחסום. מחברה מאוזנת מטריארכלית הפכנו ברבות הימים לחברה פטריארכלית אשר נוהגת להשאיר את הרגש שלה בבית ולצאת למסעות חיפוש אין סופיים אחרי שליטה, לקיחה וסיפוח של הטבע מבחוץ פנימה במטרה למלא את החלל.

בשביל רגשי הנשיות המודחקים של האדם, חומרי הגלם שהובאו הביתה ממסעות הצייד והליקוט הפכו לחומרי גלם להבעת רגשות בעזרת בישול,
תנו לבני אדם, קצת חומרי גלם ממקור טוב, פחד, הדחקה, עצב, תסכול, קצת שמחת ילדים, אהבה ושנאה. ותראו איזה מטבח לתפארת הוא יבנה לכם, איזה תבשילים שניחוחם הולך למרחוק, שאי אפשר להתעלם מהם, שילובי טעמים שהטבע לא ייצר, אכילת המזון המבושל הוא הטמעת הרגשות המעובדים העוברים מגוף אחד לגוף אחד, בעזרת אכילה אנחנו מטמיעים בעזרת אמצעי פשוט מסרים רגשיים עמוקים ביותר שאי אפשר לבטא במילים, מזון הפך עם הדורות לאמצעי הבעה ראשוני בהתפתחות האבולוציונית שלנו.

מספרים על שומרי האינקוויזיציה בספרד, אלא ששמרו על כך ששום דבר מהתרבות היהודית של בני ישראל לא יפרוץ החוצה אצל המומרים הטריים,
הייתה להם שיטה פשוטה לדעת איזה משפחות מומרות בקרב היהודים לשעבר עדיין שומרים על סממנים יהודיים בתוך ביתם,
הם פשוט היו מסתובבים בשבתות בין הסמטאות ומריחים, אם היה ריח של חמין שיוצא מאחד הבתים, סימן שבפנים יש עדיין יהודים שסרבו להיפרד מדתם.
כי בזמן שמבשלים, את האמת אי אפשר להחביא,
הרגשות ששומרי הרגשות באשר הם בכל מהלך ההיסטוריה ניסו להדחיק אצל אוכלוסיות שלמות פשוט יצאו במטבח והיה קל מאוד לגלות אותם כך.

לבשל זה כמו לנגן, לבשל זה כמו לצייר, כמו לרקוד, לשיר, לצחוק, לבכות, לבשל זה להתרגש במקום שמותר להתרגש,
במקום בו החברה הפטריארכלית אישרה באופן לא רשמי למטריארכליות לבוא לידי ביטוי
וכך נשמר האיזון בעולמנו, למרות שהופר.

כך גם החקלאות שממש כמו בישול אין לה שום ביסוס הגיוני אם הטבע מגדל את המזון בעצמו ובעונתו במגוון עצום ונגיש אז בשביל מה לטרוח ו"לגדל" אותו בעצמנו.
גם החקלאות היא ביטוי רגש של החקלאי שמוטמע בתהליך הבשלת הירק או הפרי שהוא עמל על לגדל אותו.

חקלאות היא אומנות, בישול מזון בשדה ובמטבח הוא אמנות הבעת הרגש הראשונית ביותר של האדם.
דרך ההישרדות הרגשית שלנו בעולם.

בישול מלא חיים לחקלאי, לאדם ולאדמה.
דוד עובדיה.

[/fusion_text][/fullwidth][fullwidth backgroundcolor="" backgroundimage="" backgroundrepeat="no-repeat" backgroundposition="left top" backgroundattachment="scroll" bordersize="0px" bordercolor="" borderstyle="" paddingtop="0px" paddingbottom="0px" paddingleft="0px" paddingright="0px" menu_anchor="" class="" id=""][button link="shop.haorgani.co.il" color="default" size="large" type="" shape="" target="_self" title="" gradient_colors="|" gradient_hover_colors="|" accent_color="" accent_hover_color="" bevel_color="" border_width="1px" shadow="" icon="" icon_position="left" icon_divider="no" modal="" animation_type="0" animation_direction="left" animation_speed="1" alignment="center" class="" id=""]כניסה לחנות היוזמה[/button][button link="http://shop.haorgani.co.il/Tagmulim.aspx" color="default" size="" type="" shape="" target="_self" title="" gradient_colors="|" gradient_hover_colors="|" accent_color="" accent_hover_color="" bevel_color="" border_width="1px" shadow="" icon="" icon_position="left" icon_divider="no" modal="" animation_type="0" animation_direction="left" animation_speed="1" alignment="center" class="" id=""]מבצעי השבוע[/button][/fullwidth][fusion_text]

[/fusion_text]

תגובה אחת

  1. כמה מרגש וחכם כתבת. הפעמת אותי לגמרי, וכל כך נכון. אנו מבשלים בכדי ליצור ובכדי להביע ובכדי לחלוק עם היקרים לנו. אנו יוצרים מיקרוקוסמוס של בריאה בתוך כל תבשיל עם שילובים הרמוניים בשאיפה ליצירה מושלמת. אמנות של רגש, געגוע למקום, לאדם, לחוויה, לרגע מיוחד במינו. אמנות של ביחד, סביב מדורת השבט. המשך לבשל לנו מרגשותיך יקירי, שיהיה לנו בריא וטעים תמיד.
    אוהבת.

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שליחה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.