אחר הצהרים של יום רביעי אצל מלוא הטנא – מרכז מבקרים חקלאי בכרמי יוסף מפגש בין שני חקלאים וצוות האורגני, תומר טנא מגיע מהערבה עם רכב מלא בירקות,
עוצרים שותים קפה, צוחקים, מדברים על ירקות, רואים פרצופים שלא נפגשים ביחד כל יום תחת כיפת השמיים לאור השמש הנעימה על הפנים, כולם נראים יפים וטובים

חביזה מתחילים לפרוק מהרכב, מעבירים תוצרת מרכב לרכב, תומר היום עוזר לנו לשלוח חלק מהתוצרת שסופקה ע"י שאר חקלאי היוזמה לבאר שבע,
הוא מרוקן את הרכב שלו מתוצרת שהוא מספק לחוות מלוא הטנא ואנחנו ממלאים את הרכב שלו בתוצרת שאמורה להגיע לבאר שבע,
ככה בכמה דקות מעבירים רבע טון מכאן לכאן ועוד רבע טון אחרים מכאן לכאן,
מיד כשאנחנו מתחילים העובדים התאילנדים של חוות מלוא הטנא יורדים מהעצים, צצים מהערוגות, הם רוצים לעזור בפריקה ובטעינה, למרות שאף אחד לא ביקש עזרה, הם באים,
ישר תופסים את מקומנו חברים מחוייכים, עם אווט פיט של המילה האחרונה בחקלאות בתאילנד (תמיד הם לבושים יפה), הם עושים את זה הרבה יותר טוב מאיתנו, מהירים, חכמים, טובים ויעילים,
מדברים הרבה פחות מהישראלים וזריזי ידיים,
נוט (יאיר) חבר וותיק ודמות מיוחדת בצוות האורגני, פרותני מושבע שניזון רק מתזונה נאה שמבוססת על פירות בלבד ובעל רגישות יוצאת דופן לרגשות האדם,
חוזר מטיול קצר באחד מהבוסתנים של מלוא הטנא לאחר שחילף בעל החווה שלח אותו לבחון בעיניו את 150 הזנים השונים של עצי הפרי שגדלים בחווה, הוא חוזר כאשר אנחנו בדיוק בשיא הפריקה והעמסה, מחייך, אני שואל אותו, "תגיד נוט? איך הם נראים לך שמחים?" השאלה על התאילנדים שבחווה ושנינו ידענו על מה אנחנו מדברים, נוט עונה לי מיד,

"שמחים, שמחים, אתה יכול להיות רגוע, הם עובדים בשדה ומחייכים".

חוות מלוא הטנא כמו זו של תומר טנא מהערבה, ח'ביזה וגם חווות רבות וטובות אחרות ביוזמת האורגני הם נוף יוצא דופן וייחודי בתחום העסקת העובדים הזרים (מתאילנד ומפלסטין)
בחקלאות בישראל של 2015, בחוות הקטנות והאלנטרנטיביות האלו, העובדים הזרים הם כמו משפחה של החקלאים המקומיים, הם לומדים ומלמדים על סוגי חקלאות שונים, מחליפים ידע עם החקלאי המעסיק, מעורבים בהחלטות מה לגדל ומתי, מקבלים את החופשות שלהם בזמן, את השכר שלהם בזמן, מקבלים תנאי מגורים ראויים והכי חשוב יחס חם ואוהב מכל צוות החווה.

חביזה 1כאמור יוצא דופן…מאוד יוצא דופן.

הרגישות שלנו לדברים שלא קרובים לעין וללב שלנו יכולה ללכת ולהתמעט,
איך קרה שכחברה אנחנו יכולים לאפשר עדיין מצב של סחר בבני אדם, או העסקה בתנאי עבדות בתחום החקלאות,

הרי אף אחד מאיתנו לא היה עושה דבר כזה במכוון ובידיעה, אולם העסקה של עובד זר בחקלאות תוך ניצול והפרת זכויותיהם הבסיסיות כאדם וכעובד אינה תופעה שנעלמה מישראל 2015,
תרבות החיפוש אחר הזול אך "הטוב" ביותר, מביא את החקלאים הקונבציולנים בעיקר, אלו שנמצאים בתחתית השרשרת העסקית בענף החקלאות לחיפוש אובססיבי אחר אפשרויות העסקה זולות ופשוטות יותר כדי לעמוד בדרישה לכמות גדולה, בזול ובמינימום סיכון מבחינתו, כאשר אותנו כחברה זה לא מעניין איך הירק גודל ובאיזה תנאים "העיקר" שיגיע אלי לצלחת, כך יצא שכחברה אנחנו עדיין מטפחים תרבות של העסקת עובדים זרים בתנאי עבדות,

טיולים רבים במשך השנים בשדות רבים מגלה שבעיקר בשדות הקונבנציונליים (אך לא בכולם) העובדים המועסקים שם עושים פעולות כמו ריסוס בחומרי הדברה מסוכנים ואף אסורים ללא מיגון מיוחד, לינה בתנאי שטח במבנים ארעיים ומסוכנים במשך שנים, עובדים ללא חופשות מסודרות, תוך שלילת החופש הבסיסי של האדם ע"י החזקת הדרכון שלהם אצל המעביד ועד לתשלומים שיורדים בהרבה משכר המינימום אם בכלל משלמים להם תוך שימוש ציני בתמימותם וחולשתם. תופעה זו ניכרת בעיקר בחקלאות בגלל המצוקה החקלאית וגם בגלל ריחוק המשקים החקלאיים מאיזורי מגורים וערים גדולות.

וכך בחוזר שהוציאו המרכז למחקר ומידע בכנסת בנושא עובדים זרים בישראל 2009 (לא השתנDSC_0002ה הרבה מאז בנושא הספציפי הזה),

"שמירת זכויותיהם של העובדים הזרים בישראל לוקה בחסר. בשל המחסור בכוח אדם במשרדה של האחראית לזכויות העובדים הזרים, העדר תקשורת בין פקחים של יחידת הסמך והרשות לבין
העובדים הזרים וחוסר המודעות של העובדים הזרים לזכויותיהם, תופעות של ניצול עובדים והפרת זכויותיהם אינן נעלמות. בדוח מחלקת המדינה האמריקנית בנושא סחר בבני-אדם לשנת 2007 צוין כי
אומנם הטיפול בסחר בבני-אדם למטרות זנות בישראל משתפר, אולם לא ניכר שיפור בטיפולה של המדינה בתופעות של סחר בבני-אדם למטרות עבודה, כגון העסקה בתנאי עבדות, גביית דמי תיווך שלא
כחוק וכליאה (בחוות עצמן ע"י המעסיק) של עובדים זרים".

עם השנים הפכתי להיות רגיש לנושא באופן יוצא דופן, שני מקרים שראיתי בעייני של חקלאי באחד השדות שחלפתי על פניהם במקרה לפני כמה שנים משליך אבנים על תאילנדים כדי להפחיד אותם ולזרז את עבודתם ומקרה שני של תאילנדים מרססים בשדה קונבנציונלי בחומרים מסוכנים תוך שהם מכוסים בעצמם בענן של החומר וללא מיגון ראוי
זה היה כמו הלם קרב עבורי, או אם תרצו רגע מכונן חזק שהוביל אותי להיות אובססיבי אחר פרצופים של עובדים זרים בחווה,
הם מבחינתי אחת מהאינדיקציות העיקריות לאיכות החווה והתוצרת שלה, איך החקלאי מתייחס לעובדים שלו, ואיך העובדים שלו מתייחסים אליו ואל השדה, הכל תלוי בלב של החקלאי,
חקלאי עם לב רחב שעושה את עבודתו ברצון טוב, כך גם העובדים שלו בשדה יהיו מרוצים ושמחים, וגם ההיפך כמובן.

תמיד משמח אותי לראות בחוות הקטנות את היחס האישי שהם מקבלים מהחקלאי,
את השפה המשותפת שהם פיתחו ביחד, מן ארץ חדשה שהם יצרו לעצמם שמדברים בה בשפה עברית/ערבית/תאילנדית, כן יש שפה כזו,
מן ארץ ישראל ייחודית להם, לכולם, ארץ שהיא אדמה, אדמה שמקבלת את כולם, אדמה שבשבילה כולם שווים.
הם מקיימים עבורי את ארץ ישראל כפי שאנחנו רוצים בחלומות הכי וורודים שלנו, שבה בין האדמה לשמיים הכל שווה.
החוות הקטנות הם השלום בהתגלמותו והשינוי שהחברה שלנו צריכה.
התאילנדים הם האחים שלנו שבאים מרחוק ואומרים לנו (מה שאנחנו היינו אמורים לומר לעולם), שזו עבודה ראויה, עבודת החקלאות היום יומית,
היא שייכת לאדם והיא העבודה הכי חשובה שהאדם צריך לעשות בחייו, הם כאילו באו להחליף אותנו לרגע בשדה בזמן שביקשנו ללכת לעיר לרגע וכבר לחזור לאדמה".

תנאי העסקה של העובדים החלשים, תחושותיהם והרגשותיהם ביחס לעבודה תחתינו הם האינדיקציה היחידה והאחרונה בשרשרת המזון לאיכות ואושר החברה בה אנחנו חיים.
איך שהם מרגישים, ככה אנחנו נראים,
ככל שנספק יותר מקומות עבודה ראויים ופחות מנצלים לאלו האחרונים שעדיין מסוגלים ורוצים לגדל עבורנו את המזון נשכיל לתקן את עצמנו כחברה ולהתקרב יותר לאדמה ולמקור.
מי שעובד את האדמה עבורנו הוא נציגות של הלב הפועם שלנו על האדמה.

התאילנדים מחזיקים את ענף החקלאות בארץ, הם אלה שמוכנים לעשות עבורנו את העבודה שאף ישראלי לא רוצה לעשות,
הצניעות שלהם והיכולת שלהם לייצר ולעבד באופן שיטתי כמויות אדירות של שטחים היא היכולת שמאכילה את רוב הישראלים כיום בארץ והם גם מקבלים הכי פחות בשוק העבודה הישראלי,
לרוב סכומים מצחיקים של פחות מ15 שח לשעה גם לאחר בונוסים לפי עדויות של העובדים,
זה מעיד עלינו משהו כחברה לא?

בערב כשהגעתי הביתה, תומר טנא התקשר אלי למסור לי שהסחורה הגיעה לבאר שבע בזמן ושהכל בסדר,
אני אוהב את זה שהחקלאי הוא חלק מצוות התפעול של החווה, קוטף, שותל, עוזר להם לעזור לו וגם משנע וסוחב כשצריך, זה עוד מדד מבחינתי לאיכות החקלאי.

זה היה בדיוק 31.12.14 והוא אמר לי סוודי פי מאי שזה שנה טובה בתאילנדית.
שאלתי אותו, אהה ותגיד ככה כדרך אגב איך הם התאילנדים אצלך? טוב להם?
תומר ענה לי עם חיוך מאוזן לאוזן (שומעים חיוך גם בטלפון), תבוא ותראה בעצמך, תשאל אותם הם יעידו,

בניינו, סתם שאלתי אותו, אני יודע שהם מרוצים, אני שומע את זה על בסיס יום יומי בשיחות ביניהם, הכל מתנהל בצורה מכובדת, נעימה ומחויכת והם חלק מהמשפחה בחווה.

מתכנן את הנסיעה הבאה לערבה כדי לראות את תנאי ההעסקה של מגדלי הירקות שלנו שם.

ובינתיים מבית האריזה החברתי היחיד בארץ (בסדר גודל הזה) של יוזמת האורגני.

שיהיה לכולנו, סוודי פאי מאי,

השינוי שאנחנו מחפשים נמצא בתוכנו,
שלכם,
דוד עובדיה

 

להזמנה מחנות האורגני

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שליחה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.