"אבא !!תכין לי סנדוויץ."
צעקה לי ביתי ב 7:00 בבוקר של יום שישי האחרון,
"סנדוויץ ?" שאלתי,
אבל אני חושב עכשיו על מהות הקיום האנושי אמרתי לעצמי והכנתי לה סנדוויץ טעים עם אבוקדו ריד בשל על לחם מחמצת שיפון עם גרעיני דלעת.
גם הקטן מיד הצטרף וידע בדיוק מה הוא רוצה, רק את האבוקדו, הוא על הכיסא לבד עם אבוקדו ומזלג ביד.

מזלג ביד? כן מזלג ביד ואבוקדו עם הקליפה.

יש "תכנית על" שאנחנו משרתים והנשמה שלנו יודעת בדיוק מה היא התכנית,

האדם אשר הגיע לעולם הזה ללא ייעוד נראה לעין, לא הצליח להסתגל באופן טבעי כמעט בשום צורה לעולם בו הוא חי,
בזמן שהחיות לצידו פיתחו בדיוק את הצורה החיצונית שהם צריכים כדי לממש את ייעודם בעולם הזה,
בזמן שלחיות יש בדיוק את מידת הפרווה הנחוצה באזור מגוריהם,
בזמן שהם פיתחו בדיוק את השיניים המתאימות לצורת המזון שהם אוכלים,
בזמן שהם פיתחו את צורת הרגליים והידיים הנחוצות לצורת ההליכה שלהם שמתאימה למבנה האדמה באזור מגוריהם,
בזמן שכל החיות גילו את ייעודם המדויק בעולם, האדם נשאר ללא ייעוד מוחשי,
הוא לא פיתח פרווה שתגן עליו, הוא לא פיתח שיניים שמעידות על צורת אכילה מסוימת בלבד,
הוא לא פיתח ידיים שמיועדות ליישום אחד או שניים.

האדם שמר לעצמו תמיד את האפשרות לעשות הרבה יותר מלהתאקלם באזור מסוים למטרת קיום בלבד.

האדם לא מצא את משמעותו בעולם, לכן פיתח במשך השנים מוח ייחודי מאוד, מוח על,
כזה שהוא צריך להשתמש בכמה אחוזים בודדים ממנו בלבד כדי להתקיים ביום יום,

מוח כזה שמתחבר לאין סוף של העולם, כזה שיודע להמציא, לבנות, לפענח ולתקן.

מוח זה הפך את האדם לישות רגישה אשר באופן יוצא דופן יכולה להכיל בו זמנית את היקום כולו אך גם את הרגע בו הוא נמצא.
רגישות כזו שיכולה גם לבכות על גורלה אך גם לצחוק על עצמה.
רגישות כזו שהמציאה שפה משלה שאפשר להשתמש בה לא רק לתקשורת בסיסית לצורך קיום אלא גם להמצאה, הבעת רגשות, יצירה ובריאה.
ועוד אין ספור מימושים שמחברים אותו לאין סוף ומחברים ביחד רוח וחומר.

האדם שקינא בחיות ובצמחים על כך שמצאו בקלות רבה ממנו את ייעודם בחיים, פיתח רגשות של כאב, קינאה, שנאה ובושה כלפי העולם וכל הייצורים החיים.
רגשות אלו אשר גרמו לו להתרחק יותר ויותר מן הטבע בגלל תחושת חוסר השייכות שלו, הן אלו אשר עזרו לו לפתח גם את המוח המתוחכם שלו.

האדם בעזרת המוח שמכיל את כל הרגשות והמחשבות בעולם, קיבל את השליטה על העולם,
האדם שיכול ליצור שינויים מרחיקי לכת בעולם, לגרום להכחדת מיני חיות וצמחים, יכול לשנות כיווני זרימה של המים בעולם,
כפוף לחוקי היקום אך גם מסוגל להביט להם בעיניים ולהטעמת אתם אם צריך,
כפוף לגורלו הלא ידוע אך גם יכול לשנות אותו בעזרת בחירותיו.
האדם פיתח את היכולות להיות ייצור העל שהחיות יקשיבו לקולו ויילמדו אותו וממנו ושהוא גם מסוגל ללמוד מהם ולפתח תכונות של חיות אחרות בכדי לשרוד בכל מצב שלא יבוא. האדם בחוסר ההסתגלות שלו לעולם, פיתח את יכולות ההסתגלות האולטימטיביים בכל מצב ומסוגל להחליט בזמן הזה אם הוא בוחר בחיים על פני כדור הארץ לצד הצמחים ובעלי החיים שאתו חיים או שהוא בוחר במשהו אחר שלא ניתן לבחור בו באמת כי הוא שיקרי.

למה אנחנו נופלים בלממש את הייעוד שלנו בעולם,
תנו לי להגיד לכם משהו שאתם כבר יודעים,
העולם איננו רק קרני שמש וקשת בענן,
הוא גם מקום שפל מאוד ומלוכלך,
ולא חשוב עד כמה אתה קשוח,
העולם יפיל אותך לברכיים וישאיר אותך שם אם תתן לזה לקרות,
אף אחד לא יכול להכות באדם כמו החיים עצמם,
זה לא משנה כמה חזק אתה מכה, אלא כמה חזק אתה מוכן להיפגע ולהמשיך הלאה,
כמה אתה מסוגל לספוג ולהמשיך הלאה, ככה מנצחים!
כאב הוא זמני, הוא יכול להמשך דקה, או שעה, או יום או אפילו שנה…
אבל בסופו של דבר הכאב נעלם ותחושה אחרת תופסת את מקומו,
אם אתה פורש באמצע הכאב נמשך לנצח,
המרווח לטעויות הוא כל כך קטן,
המרווח הקטן שאנחנו צריכים להצלחה הוא נמצא מסביבנו בכל מקום,
אם יש לך חלום אתה מוכרח לשמור עליו,
כשאנשים אינם יכולים לעשות משהו בעצמם,
הם ירצו להגיד לך שאתה לא מסוגל לעשות זאת,
אם אתה רוצה משהו לך והשג אותו, נקודה.
אל תפחד להיכשל, אתה לא יכול תמיד לנצח,
אך אל תפחד לקחת החלטות מכריעות, זה התפקיד שלך בעולם, לבחור.
אתה חייב להאמין שהמציאות יכולה להשתנות,
אחד אומר שהוא יכול והשני אומר שהוא לא יכול, שניהם בדרך כלל צודקים.
רובנו אומרים שאנחנו רוצים להיות מצליחים, אבל אנחנו לא רוצים מספיק אנחנו רוצים בערך,
אנחנו לא רוצים את זה באמת, אנחנו רוצים :"להנות מהחיים" לבלות, לישון.
הפחד הגדול שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי,
הפחד הגדול ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עצמה מעל לכל שיעור,
זה האור שבנו, לא האפלה שבנו, שמפחיד אותנו יותר מכל,
בן אדם צריך לחפור בתוכו עמוק עמוק כדי לשאול את עצמו מה הוא רוצה להיות,
להבדיל מכל חיה או צמח אחרים בעולם, לנו ניתנה הבחירה להחליט מה אנחנו רוצים להיות,
להבין בעצמך מה עושה אותך מאושר לא משנה כמה מטורף זה נשמע, לבחור במשהו,
פשוט להחליט מה זה יהיה הדבר הזה שאתה הולך להיות,
למה לא? יש סיבה למה לא להיות מצטיין וטוב ולבחור בכך?
כמה אתה מסוגל לספוג ולהמשיך הלאה, קום ולעולם אל תיכנע.
אנחנו יכולים להישאר כאן ולאפשר ליקום לכסח לנו את הצורה על כך שלא מצאנו לעצמנו ייעוד,
או להילחם ולצאת שוב אל האור להיות ככל בעלי החיים ולצידם,
אנחנו יכולים לטפס ולצאת החוצה מתוך הגיהנום,
זהו קרב פנימי שבו אנחנו צריכים להקריב את מה שאנחנו עכשיו לטובת מי שאנחנו יכולים להיות.
לכולנו יש את הכישרון שפיתחנו באופן טבעי, והוא לפתח כל מיומנות שנרצה, על ידי שעות של עבודה קשה,
אם אתה לא עוזר לאחרים לחיות באופן טוב יותר,
אתה מבזבז את זמנך,
עכשיו שאתה יודע מה אתה שווה, צא ותשיג את זה,
תהיה מוכן לספוג מהלומות, מבלי להפנות אצבע מאשימה לאף אחד או מבלי לבקש פרס על כך,
כל יום הוא יום חדש, כל שעה היא שעה חדשה,
אנחנו צריכים להוכיח ליקום שאנחנו משהו חדש,
להראות לו לבורא כמה גדולים אנחנו.
בכך נודה לו על המתנה שקיבלנו.
החיים.

מאחלים לכולנו הרבה בחירות טובות,
חיים של בריאות ובהצלחה
דוד עובדיה

(תודה לקבוצת פייסבוק "סרטים משני תודעה" על ההשראה).

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שליחה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.