שלום,
השבוע אמא שלי עשתה טעות, בעצם אני עשיתי טעות גדולה יותר אבל נתחיל איתה,
היא קבעה איתי שלא בידיעתי מראש במקום מרוחק שגרם לי למהר קצת יותר ממה שהתכוונתי ולאחר לפגישה ובגדול לצאת לרגע מאזור הנוחות שלי,
מאוד כעסתי עליה כשבעצם כעסתי על עצמי, את הדרך לפגישה ניצלתי בכדי לשוחח איתה בטלפון ולצעוק עליה על כך שלא ככה קובעים עם בן אדם ושצריך לתאם וצריך לוודא שכולם יכולים להיות נוכחים !
עוד בעודי כועס ידעתי שאני עושה טעות מרה אך לא יכולתי לעצור את עצמי, אמא שלי אשה חזקה וטובה היא סלחה לי עוד מראש, עוד לפני ההתנצלות היא סולחת תמיד, כי היא אמא.
רבי עקיבא מתמצת את העובדה שהתורה מגלה לנו מוקדם מאוד שייצר האדם רע מנעוריו בסיפור על אדם שראה בדרך שכפת את אביו לפני כלבו ואכלו, כן, לאדם יש ייצר אכזרי ביותר, ייצר רע שחבוי בתוכנו, כרגע הוא חבוי ומודחק אבל במקור הוא לא היה חבוי ממש, יש בנו יצר שצריך לרכך ולעדן תמיד, בדרך להשלמת מעגל החיים על פני האדמה.
התורה (שימו לב זהו לא שיעור תורה במובן הקלאסי, אין צורך להיבהל) מלמדת אותנו בעשרת הדיברות כיבוד אב ואם, לא סתם כיבוד אב ואם, זהו ממש יסוד עיקרי, לא סתם עיקרי, חיינו תלויים בדיבר הזה כל כך חזק עד שהוא מהבודדים ששכרם בצידם, למען יאריכון ימיך, חשיבותו נרמזת גם בכך שהוא הדיבר שממש חוצץ בין הדיברות שבין אדם למקום לבין הדיברות שבין אדם לחברו, חמישי במספר. כלומר עד כיבוד אב ואם כל הדיברות עוסקות במצוות שבין אדם למקום – לאלוהיו ולאחר שקיבלנו את כיבוד אב ואם אנחנו יכולים להתפנות ולקרוא את כל הדיברות המדברות על כל הנושאים של בין אדם לחברו,
כיבוד אב ואם הוא ייסוד שבלעדיו לא נוכל לכבד שום דיבר אחר שקשור בנושאים חברתיים, וברור מכאן שלא נוכל להאריך ימים כאדם וגם כחברה בלעדיו,
יש לנו נטיה לנסות ולתרגם את ההבטחות של התורה לנושאים מיסטיים שמתקיימים כמו קסם באורח פלאי, כלומר אם תכבד את הוריך יקרה איזשהו קסם ואתה תאריך ימים, למרות זאת, אין כאן נושא שנפלא מן העין, הכל גלוי וברור אך משימה לא קלה ליישום, ההורים שלנו הם אלו שהביאו אותנו לעולם, זה בכל דרשת בר מצווה שמעתם, אבל מעבר לכך הם מולידים אותנו בכל יום ובכל שעה, הם הדוגמה הראשונה עבורנו לאיך אדם חי, לאיך אדם נושם, זוקף את קומתו, מבצע פעולות בסיסיות ומורכבות, מדבר, חושב, אוכל, צוחק ובוכה, הם הדוגמה הראשונה לאיך מקיימים מערכת יחסים בחברה ואיך מעניקים אהבה ללא תנאי,
הם בעצם מצע הגידול עליו אנחנו גדלים ונשענים כל חיינו לטוב ולרע, הם נתנו לנו חומרי הזנה שהולכים איתנו לכל מקום ולעולם לא נגמרים כל עוד אנחנו מכבדים את מקור הנתינה.
הם עבורנו כמו שהאדמה היא עבור כולם, ההורים הם פיסת אדמה קטנה שקיבלנו במתנה עם לידתנו שמדברת ואוכלת, אוהבת ומעניקה, לא סתם לצידה של ההבטחה האלוהית מופיעה המילה: אדמה,
"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך" הקשר בתורה בין אב ואם ובין אמא אדמה הוא קשר מהודק שבלתי ניתן להפרדה, החיים הם תלויים בהורים והם יכולים להתארך רק במקום אחד, על פני האדמה אשר קיבלנו כולנו מהבריאה.
במשנה מפרשים את המילה יאריכון פעמיים, פעם אחת חיים ארוכים ובפעם השניה בעולם שכולו ארוך, כלומר, מי שמכבד את אביו ואת אימו לא רק מבטיח לעצמו חיים ארוכים אלא גם יקבל חיים שהם באורך הנכון, כל יום יהיה עבורו יום באורך הנכון שבו הוא הספיק כל דבר בזמנו, מכאן שכיבוד אב ואם משפיע לא רק על אורך החיים שלנו אלא גם על אורח החיים שלנו.
רגע, זה בדיוק מה שכולנו מחפשים, חיים ארוכים עם אורח רוח, כולנו רוצים אורח חיים בריא יותר ונכון יותר, אז הנה ההבטחה, לא משנה כמה נחמד אורח החיים שלך, כבד את אביך ואת אימך, זה המפתח, לא משנה איזו שיטת תזונה אתה מאמץ, כבד את אביך ואמך לפני, לא משנה כמה חברים יש לך בחיים או כמה אתה מצליח, לפני, כבד את אביך ואת אמך.
זה נושא מעגלי, כיבוד אב ואם מוביל אותנו לכיבוד אמא אדמה ומשם לכיבוד החברה כולה ולחיים ארוכים וטובים,
תזונה נכונה, חקלאות טובה הם בסך הכל צד קטן בנושא גדול של כיבוד אמא אדמה, האדמה וכך גם ההורים שלנו הם לא פרה חולבת שצריך להתבונן בה דרך החור של הגרוש, כמה היא מניבה ומה היא נתנה לנו השנה, או לחלופין כמה הם הפריעו לנו בשקט המלאכותי שייצרנו לעצמנו, ההורים והאדמה הם מקור החיים שלנו והם הדבר הכי רגיש בעולם, אי אפשר לכפות עליהם נתינה כי אז נקצר את חיינו, אי אפשר לכפות עליהם להניב יותר כי אז נפגע באורח חיינו שלנו ושל החברה, אם יש לנו רצון לקבל יותר אנחנו יכולים לבקש את זה מאיתנו, מעצמנו ועשרת הדיברות מלמדים אותנו את התוואי, קודם בין האדם למקום (לעצמו ולבורא), דרך כיבוד ההורים והאדמה עד לתיקון החברה.
אנחנו חיים בחברה שחיה חיים קצרים ללא אורח בריא, אנחנו משסים את הכלבים שבנו בהורינו, בסביבה ובאדמה שלנו כל הזמן,
מתייחסים אליהם ואל החברה כאל חפץ שצריך תמיד לתת לנו ולעמוד בדרישות ובסטנדרטים שקבענו במעבדה ובכך בפירוש מקצרים את חיינו שלנו.
זה נמצא בתוכנו כחברה ובכל אחד ואחת מאיתנו, אי אפשר להתחמק מזה, זה זימון התמודדות לכל אחד ללא יוצא מן הכלל, כולנו עושים טעויות בהתנהגות שלנו כלפי ההורות,
גם אם הוא מתבודד על הר, גם היא גרה בבית הוריה,
כולנו צריכים לתקן את התיקון שלנו על פני האדמה,
מוטלת עלינו המשימה לרכך את האכזריות שבנו קודם כל במקום שנוגע בנו הכי עמוק והכי קרוב ומשם לרכך אותה כלפי האדמה ומשם כלפי כל היצורים החיים והצומח.
ורק אז נאריך חיים.
החיים מתרחשים בשדה, לכל אחד יש שדה רוחני ושדה גשמי, לכל שדה יש אבא ואמא, מאחל לכולנו שנמשיך לחפש ולמצוא בתוכנו שדות שמכבדים את החיים.
מי ייתן ונשכיל לכבד את ההורים שלנו ולדבר אליהם כמו שהיינו רוצים שהחקלאי שבנו ידבר עם אמא אדמה.
למען נאריך ימים על האדמה אשר נתן לנו.
דוד עובדיה.
